Vayedaber

Kilayim

Daf 15a

משנה: כָּל מִין זְרָעִים אֵין זוֹרְעִין בַּעֲרוּגָה וְכָל מִין יְרָקוֹת זוֹרְעִין בַּעֲרוּגָה. חַרְדָּל וַאֲפוּנִין הַשּׁוֹפִין מִין זֵרְעוֹנִין. אֲפוּנִין הַגַּמַּלּוֹנִין מִן יֶרֶק. גּוֹבֵל שֶׁהָיָה גָבוֹהַּ טֶפַח וְנִתְמָעֵט כָּשֵׁר. שֶׁהָיָה כָּשֵׁר מִתְּחִילָּתוֹ. הַתֶּלֶם וְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵן עֲמוּקִין טֶפַח זוֹרְעִין לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה זֵירְעוֹנִין אֶחָד מִיכָּן וְאֶחָד מִיכָּן וְאֶחָד בְּאֶמְצַע.

Traduction

Dans un carré de champ (93)Tel qu'il est indiqué en 1., il est défendu de semer aucune plantation agraire (qui ne soit pas potagère); mais on peut y semer toute espèce de légumes verts (jardinage). On appelle espèces agraires: par exemple de la moutarde ou des pois ordinaires, ou des pois chiches; on appelle jardinage: par exemple des orobes (gros pois). Si un rebord ayant une hauteur d’un palme (94)Et sur lequel, selon l'autorisation donnée précédemment, on peut semer 12 espèces différentes. s’est un peu effondré, il conserve la valeur qu’il avait au commencement (et les espèces diverses qui y sont semées ne sont pas interdites). Dans un sillon (large de 6 palmes), ou canal desséché ayant une profondeur d’au moins un palme, on peut semer 3 espèces de semences de jardinage, une sur chaque côté et une au milieu (avec espace suffisant).

Pnei Moshe non traduit

מתני' כל מין זרעים אין זורעין בערוגה וכו'. הא דתנינן לעיל שמותר לזרוע חמשה זרעונים בערוגה ו' על ו' דוקא זרעונים של מיני ירקות שדרכן לזרען מעט מעט אבל שאר מיני זרעים שאין דרכן לזרוע מהן מעט מעט לא התירו חכמים לזרען כסדר ששנינו לעיל משום שהן נראין כלאים:

ואפונים השופין. חלקים ממלת תרגום ושפית יתיה בשופינא והן קטנים:

הגמלונין. הגסים בארמי קורין לדבר גדול גמלונא:

גבול. של הערוגה שהיה גבוה טפח כשזרעו בו הי''ב זרעונים דתנן לעיל ואח''כ נתמעט כשר ומותר לקיים הזרעים ואעפ''י שאין עכשיו גבוה טפח לפי שהיה כשר מתחלתו בשעת זריעה אבל אסור לזרוע בו לכתחילה לאחר שנתמעט כסדר שנשנה כדאמר בגמ':

שלשה זרעוני' א' מכאן. על שפת התלם וא' מכאן וא' באמצע בתחתית העומק וכדאמרינן בגמ':

הלכה: כָּל מִין זְרָעִים וכו'. חַרְדָּל וְהָאֲפוּנִין הַשּׁוֹפִין מִין זְרָעִים שֶׁזְּרָעָן לְיֶרֶק אֵין נוֹתְנִין אוֹתָן עַל גַּבֵּי עֲרוּגָה. הָאֲפוּנִין הַגַּמַּלּוֹנִין וּפוּל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעָן לְזֶרַע אֵין נוֹתְנִין אוֹתָן עַל גַּבֵּי עֲרוּגָה. זְרָעָן לְיֶרֶק נוֹתְנִין אוֹתָן עַל גַּבֵּי עֲרוּגָה. וּשְׁאָר זֵירְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין. אַף עַל פִּי שֶׁזְּרָעָן לְזֶרַע נוֹתְנִין אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי עֲרוּגָה.

Traduction

Ainsi la moutarde, les pois et les pois chiches forment des sortes agraires; si on les a plantés pour s’en servir comme verdure, il n’est pas permis de semer plusieurs sortes dans un plan de 6 palmes. Si l’on a semé de l’orobe du gros pois de chamelier, ou de la fève égyptienne, pour se servir de la semence, il n’est pas permis d’en semer plusieurs espèces dans une terre de 6 palmes; mais c’est permis si ces espèces ont été semées pour servir de verdure (à la consommation). Quant aux autres espèces de jardinage non comestibles, il est permis d’en semer plusieurs sortes dans un même espace, si même le produit est destiné à servir de semence.

Pnei Moshe non traduit

גמ' חרדל ואפונין השופין וכו'. תוספתא היא בפ''ב שאע''פ שזרען לירק אינן בכלל מיני ירקות ואין זורעין אותן ע''ג ערוגה כסדר דשנינו לעיל:

האפונין הגמלונין וכו'. כלומר שהולכין בהן אחר הענין שזרען לשם כך אם לזרע שלהן נתכוין הרי הן בכלל מיני זרעים ואם לירק שלהן נתכוין בהא הוא דתנינן במתני' שזורעין אותן ע''ג ערוגה:

ושאר ירקות שדה וירקות גינה אע''פ שזרע לזרע נותנין אותן ע''ג ערוגה. כצ''ל והכי גריס בתוספתא ויש גם שם בספרי הדפוס ט''ס:

אָמַר רִבִּי זְעִירָא כָּל טֶפַח וְטֶפַח שֶׁל גּוֹבֵל עָשׂוּ אוֹתוֹ מָקוֹם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְיִהְיוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה שִׁשָּׁה עַל כָּל גּוֹבֵל וְגוֹבֵל וְאֶחָד בְּאֶמְצַע. וְכֵן הוּא הָתִיב רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. וְהָֽתַנִּינָן הַתֶּלֶם וְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵן 15a עֲמוּקִין טֶפַח זוֹרְעִין לְתוֹכָן שְׁנֵי זֵירְעוֹנִין אֶחָד מִיכָּן וְאֶחָד מִיכָּן וְאֶחָד בְּאֶמְצַע. וְנִיתְנֵי חֲמִשָּׁה שְׁנַיִם מִיכָּן וּשְׁנַיִם מִיכָּן וְאֶחָד בְּאֶמְצַע. לֵית יָכִיל צַּד שֶׁכָּאן וְצַד שֶׁכָּאן חוֹבֵשׁ אֶת הָאֶמְצָעִי.

Traduction

R. Zeira dit que chaque palme d’espace de la bordure est considéré comme isolé. Mais alors on devrait pouvoir y semer 25 espèces diverses, savoir 6 sur chaque côté de la bordure (longue de 6 palmes) et une au milieu? D’ailleurs n’y a-t-il pas l’objection de R. Aboun bar Hiya au nom de R. Samuel bar Isaac, de ce qu’il est dit (§ 2): ''dans un sillon (large de 5 palmes), ou un canal desséché ayant une profondeur d’au moins un palme, on peut semer 3 espèces de semences de jardinage, une sur chaque côté et une au milieu''; pourquoi ne pas dire que l’on peut y semer 5 espèces, savoir 2 de chaque côté et une au milieu? Or, ceci est impossible; car, si toute la longueur était occupée, on emprisonnerait le produit du milieu, ce qui est interdit (de même ici, si la bordure entière était plantée, sans intervalle, le produit du milieu serait emprisonné de toutes parts et interdit).

Pnei Moshe non traduit

עשו אותו מקום בפני עצמו. הואיל וגבוה טפח מהערוגה כל טפח הרי הוא כמקום בפני עצמו:

ופריך על מילתיה דר' זעירא דמעתה ויהיו נזרעים על כל גובל וגובל ששה מינין לכל רוח ורוח מלבד מקום הקרנות וא' באמצע הערוגה ויהיו כ''ה:

וכן הותיב ר' בון בר חייא וכו'. כלומר ועוד קשיא על הא דר''ז מהא דתנן לקמן התלם וכו'. ולדברי ר''ז קשיא וניתני חמשה שהרי יכול הוא לזרוע א' מכאן על שפתו ואחד מכאן ועוד א' מכאן בצד הטפח של העומק האמה ושל התלם וא' מכאן וא' באמצע למטה באמת המים וכן בתלם דהא אמרת כל טפח וטפח הוא מקום בפ''ע:

לית יכיל. מהתם אין ראיה דאם יזרע בהצדדין של העומק צד שמכאן וצד שמכאן חובש כמטמין הוא את מין האמצעי שהוא סמוך לו באותו טפח בעצמו וכן בתלם אבל הכא כל גובה טפח שבגבול כמקום בפ''ע הוא:

רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי גּוֹבֵל מַהוּ שֶׁיַּצִּיל אֶת הַיֶּרֶק מִיַּד מוּקְשָׁה. מַה אִם זְרָעִים בִּזְרָעִים שֶׁהֵן נִיצּוֹלִין בְּעֶשֶׂר אַמּוֹת וּמֶחֱצָה אֵין הַגּוֹבֵל מַצִּיל מִיָּדָם. מוּקְשָׁה שֶׁהוּא נִיצּוֹל בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֶה לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מוּקְשָׁה עַצְמוֹ מַהוּ שֶׁיַּצִּיל בְּרֹאשׁ הַגּוֹבֵל. מַה אִם זְרָעִים בִּזְרָעִים שֶׁהֵן נִיצּוֹלִין בְּעֶשֶׂר אַמּוֹת וּמֶחֱצָה אֵינָן נִיצּוֹלִין בְּרֹאשׁ הַגּוֹבֵל. מוּקְשָׁה שֶׁהוּא נִיצּוֹל בִּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹיי דְּרִבִּי מַתַּנְיָא וְהֵן הוּא כָּל שֶׁכֵּן. אֶלָּא הָכֵן הוּא. וּמַה אִם זְרָעִים בִּזְרָעִים שֶׁנִּיצּוֹלִין בִּשְׁנֵים עָשָׂר אַמָּה וּמֶחֱצָה אֵינָן נִיצּוֹלִין בְּרֹאשׁ הַגּוֹבֵל. מוּקְשָׁה שֶׁהוּא נִיצּוֹל בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

Traduction

R. Aboun bar Hiya demanda au nom de R. Samuel bar Isaac: est-ce que la bordure sert d’intervalle entre la verdure de jardinage et une sorte de légumineux (ou faut-il, malgré cela, un intervalle de 12 coudées, comme au § 6)? Non, puisqu’entre 2 espèces différentes de verdure qui n’exigent qu’un intervalle de 10 coudées et demi, la bordure ne constitue pas une séparation suffisante; elle est à plus forte raison insuffisante à séparer les cucurbitacées (§ 6), pour lesquels on exige un intervalle de 12 coudées. Est-ce que le cucurbitacé lui-même peut servir à séparer 2 produits divers plantés sur la bordure? Non, puisqu’entre 2 espèces différentes de verdure, qui n’exigent qu’un intervalle de 10 coudées et demie, la bordure ne constitue pas une séparation suffisante à séparer les cucurbitacées pour lesquels on exige un intervalle de 8 coudées. Quoi! objecta R. Judan, père de R. Matlia, est-ce là un raisonnement par a fortiori? (puisque le 2e terme de la comparaison est moins sévère et n’exige que 8 coudées)? En effet, il faut présenter ainsi la déduction: la bordure est à plus forte raison insuffisante à distinguer les cucurbitacées pour lesquels on exige un intervalle de 12 coudées (92)''On verra ci-après c'est le chiffre exigible en ce cas, selon les rabbins; mais selon R. Yohanan, un espace de 8 coudées suffit.''.

Pnei Moshe non traduit

גובל מהו שיציל את הירק מיד מוקשה. מוקשה הוא קישואין ודלועין ג''כ בכלל מוקשה הן ודינן שוה כדתנן לקמן בה''ד הנוטע שתי שורות של קשואין שתי שורו' של דלועין וכו' ומפני שהעלין שלהן ארוכין ונמשכין ומסתבכין זה בזה אינו יכול ליטע שורה של קישואין בצד שורה של דלועין אפי' בהפסק תלם ביניהן אלא דוקא שתי שתי שורות מזה ומזה ובהפסק תלם בין מין למין ודין קשואין או דלועין בתוך שאר ירק צריך שיהא בין שורה זו לשורה זו שתים עשרה אמה של ירק ואז מפסיק בתלם בין הירק ובין שורה של דלועין ומניח שתים עשרה אמה של ירק ועושה תלם ונוטע שורה האחרת של דלועין ואם לאו שאין בין שורה דלועין זו לשורה זו י''ב אמה אסור לו לקיים את הירק שבינתיים כדתנן בהלכה ו' היתה שדהו זרועה בצלים ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועין וכו' וחכ''א אם אין בין שורה לחבירתה שתים עשרה אמה לא יקיים את הזרע של בינתים והשתא בעי הכא בדין גבול דאיירינן ביה במתני' ואם הירק זרוע בהערוגה מצד זה להגבול והמוקשה הוא זרוע מצד האחר מהו שיציל הגבול את הירק שמכאן מיד המוקשה שמכאן לענין שאם רצה ליטע עוד שורה אחת של מוקשה בהפסק תלם אצל הירק דאע''ג דאין בין שורה מוקשה זו לשורה מוקשה זו י''ב אמה מ''מ הגובל הוא שמפסיק ומציל את הירק מיד המוקשה ורשאי לקיימו או לא:

מה אם זרעים בזרעים וכו'. ופשט ליה דאסור ואין הגובל מציל את הירק מק''ו דמה זרעים בזרעים שהן ניצולין בעשר אמות ומחצה כלומר דצד היותר חמור שבהן הוא שניצולין בי' אמות ומחצה כדתנן בפרק דלעיל ירק בתבואה בית רובע שהוא עשר אמות ומחצה בקירוב ואע''ג דהכא הכל בירק קיימינן כדין זרעים שבערוגה ותנן שם ירק בירק ו' טפחים מ''מ נקט הכא לצד היותר חמור כדאמרן דאפי' מיני זרעים של ירקות בתוך מיני זרעים של תבואה ניצולין מיהת בהרחק בית רובע ביניהן ואפ''ה אין הגובל מציל מידם דנאמר שהגובל מפסיק הוא בין מיני זרעים דהא אפי' מזרע הגובל בעצמו צריך להרחיק ואינו יכול לזרוע אצלו מינין שונים ממין שנזרע בתוכו כדתנן במתני' היה לה גבול וכו' ומין אחד באמצע של הערוגה:

מוקשה שהוא ניצול בשתים עשרה. כדפרישית שאין יכול ליטע שורות של מוקשה בתוך שדה ירק אא''כ השורות רחוקות זו מזו י''ב אמה ואז הוא דניצול הירק שבינתים לא כ''ש שאין הגובל מציל את הירק שבינתיים מיד שורות המוקשה וזהו דקאמ' מוקשה שהוא ניצול כלומ' גבי מוקשה שאינו ניצול הירק אא''כ הוא בשתים עשרה בין שורת מוקשה לשורת מוקשה:

מוקשה עצמו מהו שיציל בראש הגובל השתא קמיבעיא ליה במוקשה עצמו כגון שהוא נטוע בראש הגובל ואצל הגובל מוקשה אחרת בכאן קישואין ובכאן דילועין ואין כאן שיעור שורה לפי שהשורה היא ברוחב ד' אמות ואנן תנן שורה של קישואין ושורה של דילועין וכו' אסור ופשיטא בפחות משורה והבעיא היא אם הגובל הוא מציל ומפסיק דזהו בראש הגובל וזהו בצד הגובל:

מה אם זרעים בזרעים וכו'. וקאמר דנמי ק''ו הוא דמה אם זרעים וכו' כדלעיל מוקשה שהוא ניצול בשמונה אמות והיינו דבעינן שתי שורות של קשואין בדוקא לכ''ש ואתקיף עלה ר' יודן והן ק''ו הוא בתמיה וכי שמונה אמות יותר מבית רובע הן אלא הכין הואדצריך לעשות הק''ו ומהאי מתני' דשורות של דלועין בתוך הירק וכדלעיל ומה אם זרעים שניצולין בעשר אמות ומחצה כצ''ל ואינן ניצולין בראש הגובל דהרי צריך להרחיק מינין אחרים ממין שבראש הגובל כדתנן במתני' ואחד באמצע מוקשה דתנן גביה שהירק הוא שניצול בשתים עשרה דוקא לכ''ש שאינו ניצול בראש הגובל:

Kilayim

Daf 15b

נִתְמָעֵט כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי אִימִּי הָדָא דְּאַתְּ אָמַר לִזְרָעִים שֶׁבּוֹ הָא לִזְרֹעַ בּוֹ בַּתְּחִילָּה אָסוּר. עָבַר וְזָרַע 15b מֵאַחַר שֶׁאֵלּוּ מוּתָּרִין אַף אֵלּוּ מוּתָּרִין. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי נִיחָא נֶעֶקְרוּ הַשְּׁנִייִם הָרִאשׁוֹנִים מוּתָּרִין. נֶעֶקְרוּ הָרִאשׁוֹנִים הַשְּׁנִייִם מַה הֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמִּיטָּה שֶׁנִּיטְּלוּ שְׁתֵּי אֲרוּכוֹת שֶׁלָּהּ וְעָשָׂה לָהּ אֶת הַחֲדָשׁוֹת וְלֹא שִׁינָּה אֶת הַנְּקָבִים. נִשְׁתַּבְּרוּ חֲדָשׁוֹת טְמֵיאָה וִישָׁנוֹת טְהוֹרָה שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְּשָׁנוֹת. הָדָא אָֽמְרָה נֶעֶקְרוּ הַשְּׁנִייִם הָרִאשׁוֹנִים מוּתָּרִין. נֶעֶקְרוּ הָרִאשׁוֹנִים הַשְּׁנִייִם אֲסוּרִין.

Traduction

⁠— Si le rebord haut d’un palme, dit la Mishna, s’est un peu effondré, il conserve sa valeur primitive (comme démarcation). Cette règle s’applique, selon R. Imi, aux semences qui s’y trouvent déjà; mais, en principe, il est préférable de ne pas ensemencer cette portion de terrain effondré. Si, malgré cette défense, il y a semé diverses espèces, leur usage est permis aussi bien que pour les premiers produits. Mais, objecta R. Jérémie, on conçoit qu’au cas où les seconds produits ont été enlevés, l’usage des premiers soit autorisés; mais quelle est la règle pour les seconds, si les premiers ont été enlevés? On peut déduire la réponse de ce qui suit (95)Mishna, (Kelim 19, 6).: ''Si d’un lit (devenu impur et apte à propager l’impureté) deux tiges ont été enlevées et qu’on les ait remplacées par des neuves, sans modifier les ouvertures par où l’on passe ces tiges, et qu’ensuite les neuves aient été brisées (rien n’est changé à l’état primitif), l’impureté subsiste; mais si les vieilles sont brisées, c’est pur (l’impur a disparu), car l’on se règle d’après ces dernières'' (qui subsistaient quand l’impureté s’est produite). Cela prouve donc qu’ici également, si les seconds produits ont été enlevés, les premiers peuvent servir; mais, si les premiers seuls ont été enlevés, les seconds ne peuvent pas servir (on se dirige d’après ce qui subsistait avant l’effondrement du rebord).

Pnei Moshe non traduit

נתמעט כשר. הא דתנינן במתני' גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט כשר מפרש ר' אימי דוקא לזרעים שבו שנזרעו כשהיה גבוה טפח כשר ומותר לקיימן אע''פ שנתמעט הגבול אבל לזרוע בו בתחלה אחר שנתמעט אסור:

עבר וזרע. אחר שנתמעט מאחר שאלו הזרעים הראשונים מותרין אף אלו השניים מותרין:

ניחא. כלומר הא ניחא לן בפשיטות שאם נעקרו זרעים השניים הראשונים מותרין שהרי עומדין בהכשרן כי קמיבעיא לן אם נעקרו הראשונים השניים מה הן מי נימא הואיל ובשעת זרע השניים היו עדיין הראשונים קיימים והרי הן בהכשרן אע''פ שנעקרו הראשונים או דילמא מכיון שנעקרו אין כאן המתיר להשניים ואסורין הן לקיימן שנזרעו באיסור:

נשמעינה מן הדא. דתנן בפ' י''ט דכלים מטה שהיתה טמאה וניטלו שתי ארוכות שלה ולא נשתברו וראויות הן להחזרן למקומן ולא נטהרה המטה מטומאתה בנטילת הארוכות:

ועשה לה ארוכות חדשות ולא שינה את הנקבים של המטה לפי מדת החדשות לפיכך אף אם נשתברו החדשות עדיין המטה בטומאתה שהרי הישנות קיימות הן ולא נשתנו הנקבים שלה:

וישנות. ואם נשתברו הישנות טהורה שהכל הולך אחר הישנות שהן היו במטה כשנטמאת וכשנשתברו הויא המטה שבר כלי דלא חזיא בלא ארוכות אלמא אע''פ שעשה החדשות בשעה שעדיין הישנות קיימות היו מ''מ אין הכל הולך אלא אחר הישנות הדא אמרה וכו' נעקרו הראשונים השניות אסורין לפי שהכל הולך אחר הראשונים שנזרעו בעת שהיה הגבול גבוה טפח וכשנעקרו נשארו השניים באיסורן:

רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי אִימִּי תְּרַוֵּיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חַד אָמַר סוֹמְכִין לְגְדֶר וְאֵין סוֹמְכִין לְגוֹבֵל. וְחָרָנָה אָמַר גּוֹבֵל שֶׁנִּתְמָעֵט כָּשֵׁר. הָא גֶדֶר שֶׁנִּתְמָעֵט פָּסוּל. וְלֹא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן סוֹמְכִין לְגֶדֶר וְאֵין סוֹמְכִין לְגוֹבֵל. הֲוֵי רִבִּי אִימִּי דּוּ אָמַר גּוֹבֵל שֶׁנִּתְמָעֵט כָּשֵׁר הָא גֶדֶר שֶׁנִּתְמָעֵט פָּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אוּף אֲנָן תַּנִּינָן תַּרְתֵּיהוֹן גּוֹבֵל שֶׁנִּתְמָעֵט כָּשֵׁר. הָא גֶדֶר שֶׁנִּתְמָעֵט פָּסוּל. סוֹמְכִין לְגֶדֶר. דְּתַנִּינָן הַסּוֹמֵךְ לְבוּר וּלְנִיר וּלְגָפָה וּלְדֶרֶךְ וּלְגֶדֶר שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. אֵין סוֹמְכִין לְגוֹבֵל. דְּתַנִּינָן הַתֶּלֶם וְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵן עֲמוּקִין טֶפַח זוֹרְעִין לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה מִינֵי זֵירְעוֹנִין אֶחָד מִיכָּן וְאֶחָד מִיכָּן וְאֶחָד בְּאֶמְצַע. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁסּוֹמְכִין לְגוֹבֵל. יִזְרַע לְמַטָּן כַּמָּה שׁוּרוֹת. אָֽמְרִין חֲבֵרַיָּא קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אָבִין תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה זוֹרֵעַ בְּרֹאשׁ הַגּוֹבֵל. אָמַר לוֹ אִין כֵּינִי יַעֲקוֹר אוֹתוֹ הַקֶּלַח וְיִזְרַע לְמַטָּן כַּמָּה שׁוּרוֹת. לֹא מוּטָּב לַעֲקוֹר קֶלַח אֶחָד וְלִזְרֹעַ לְמַטָּן כַּמָּה שׁוּרוֹת.

Traduction

R. Yona dit que R. Zeira et R. Imi expriment tous deux, au nom de R. Yohanan, des avis différents: l’un dit que l’on peut adosser les produits à une haie (qui est une démarcation bien marquée), mais non à une bordure (susceptible d’un palme de culture); l’autre dit que le bord dont une partie s’est effondrée est apte à cela, tandis que la haie amoindrie perd de sa valeur comme séparation. L’on ne savait pas quel auteur professait le premier avis et qui avait exprimé le second; mais comme R. Yossé dit ailleurs, selon R. Zeira au nom de R. Yohanan, que l’on peut adosser les produits à une haie, non à une bordure, cela prouve que l’avis contraire est exprimé par R. Imi. Nous aussi, ajoute R. Yossé, nous reconnaissons tous deux que si un rebord s’est un peu effondré, il sert encore de démarcation, tandis qu’une haie rompue perd de sa valeur comme telle. - On peut adosser les produits à la haie, comme il est dit (2,9): ''On peut l’adosser à un champ en friche, ou à une culture, ou à un enclos, ou à la voie publique, ou à une haie haute de dix palmes''. On ne doit pas l’adosser au bord, comme il est dit dans notre Mishna: ''Dans un sillon, ou un canal desséché, ayant une profondeur d’au moins un palme, on peut planter trois espèces de semences de jardinage, une sur chaque côté et une au milieu''. Or, s’il était permis d’adosser le produit au bord, on pourrait semer au-dessous, jusqu’à 6 rangées de diverses espèces (cela prouve donc que la disposition du terrain exige un écart de 3 palmes et qu’il ne reste qu’un espace de 3 autres palmes, insuffisant pour y circonscrire d’autres espèces). On peut aussi expliquer ce cas, dirent les autres compagnons devant R. Samuel bar Abin, qu’il n’est pas permis d’y adosser plusieurs rangs de diverses espèces, parce que le bord même est planté (ce qui exige un intervalle d’au moins 3 palmes). S’il en est ainsi, leur répondit Samuel, on ferait mieux d’arracher les quelques plantes du bord afin de pouvoir planter au-dessous des rangées complètes, larges de 6 palmes (et composées d’autant d’espèces qu’il y a des espaces de 6 palmes); il vaut mieux perdre le contenu d’un petit espace que celui de rangées entières.

Pnei Moshe non traduit

חד אמר. הדין הזה בשם ר' יוחנן מה שיש חילוק בין גדר לגבול דסומכין לגדר מיני זרעים מכאן ומינין אחרים מכאן לפי שהגדר מפסיק אבל אין סומכין כך לגבול דאין הגבול מפסיק בין המינין אא''כ יש שיעור הרחק ביניהן:

וחרנא אמר. ואידך אמר בשם ר' יוחנן דזה הוא החילוק דמחלקינן בין גדר לגבול דאלו גבול שנתמעט כשר אבל הגדר שנתמעט מגבהות עשרה טפחים פסול הוא ואינו מפסיק בין המינין:

ולא ידעין וכו'. ולא מסיימי מי אמר זה הדין ומי אמר זה אלא דלמדין אנו מן מה דאמר רבי יוסי בהדיא דר' זעירא הוא דאמר דבר זה בשם ר' יוחנן סומכין וכו' ש''מ ר' אימי הוא דאמר הדין של המיעוט:

אוף אנן תנינן תרתיהון. דיכולין אנו לדייק ממתני' שני חילוקי דינים האלו דמדקתני גובל שנתמעט כשר ש''מ הא גדר שנתמעט פסול דאם לא כן לישמעינן רבותא טפי דאפי' גדר שהוא להפסק בין שני המינין ואם נתמעט כשר הוא עדיין להפסק גבול שלא שנינו בו לענין הפסק בין המינין אלא לענין הזרעונים שבו שאם היא גבוה טפח זורעין עליו כמה מינין כפי שיעור ההרחק שיש בו בין מין למין לכ''ש דאין המיעוט פוסל בו שהרי המינין שנזרעו עדיין יש שיעור ההרחק ביניהן אלא ודאי גבול דוקא קתני אבל הגדר שנתמעט פסול שאין כאן לא הפסק ולא שיעור הרחק בין המינין שמכאן ומכאן:

סומכין. והא נמי תנינא דסומכין לגדר ולא לגבול דלגדר כדתנן בפ' דלעיל וסומך לבור וכו' ולגבול שאין סומכין שמעינן מהאי דתנן במתני' התלם וכו' והרי הגבול שגבוה טפח הוי כמו אלו שהן עמוקין טפח ותנינן בהו זורעין לתוכה ג' וכו' כצ''ל ואם אומר את שסומכין לגבול יזרע למטן כמה שורות וכלומר דאי איתא דהגבול שהוא גבוה טפח הוי הפסק לענין שסומכין לו מין אחד מכאן ומין אחר מכאן וא''כ יזרע למטה ממנו אפי' כמה שורות ממין זה מכאן וממין זה מכאן והשתא בתלם ואמת המים העמוקין טפח נמי דינא הכי ואמאי מדייק התנא למיתני בהו א' מכאן וא' מכאן הא אפי' כמה שורות מכאן וכמה שורות מכאן מותר כמו בגבול אלא לאו ש''מ דגבהות הטפח לא הוי הפסק וכן לא עמקות הטפח לענין שיכול לזרוע כמה שורות מכאן ומכאן:

תיפתר שהיה זורע בראש הגבול. כלומר אי משום הא לא איריא דלעולם הגבול הוי הפסק לענין שסומכין לו המינין מכאן ומכאן וכן התלם ואמת המים העמוקין טפח ושאני הכא דיש קלח אחד ממין שנזרע באמצע והרי זה כמו אם היה זורע בראש הגבול שצריך מן הזרע שבו להרחיק כשיעור וה''ה הכא ודחי לה ר' שמואל דאם כיני הוא יעקור אותו הקלח האחד שבראש הגבול ויזרע למטן כמה שורות דכי לא מוטב לעקור קלח אחד כדי לזרוע למטן כמה שורות וה''ה הכא בתלם ואמת המים אלא לאו ש''מ דלא הוי הפסק לענין סמיכה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source